<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ב</h1>
<h2>דף מג:</h2>
ארוסה אם יש לה כתובה אע"פ שלא כתב לה נחלקו המפרשים פרק נערה שנתפתתה על ההיא דמגבא מאימת גביא ר"ח ורב שרירא כתבו דארוס' אין לה כתוב' אלא אם כן כתב לה כתובה. ואם כתב לה ונתאלמנה או נתגרש' קודם נשואין אינה גובה אלא מבני חרי ואפילו נשאת וכתב לה פעם אחרת כדי להוסיף עליה התוספת כבר מחלה שעבוד האירוסין ואינה טורפת אלא מזמן הנשואין וכן הרמב"ם ורש"י ובעל התוס' כתבו דיש לה כתובה וגביא ממשעבדי בתנאי בי' דין אפילו לא כתב לה ואם לא כתב לה מן האירוסין וכתב לה בנשואי' מחלה השעבוד הראשון ואינה טורפת אלא מזמן הנשואין ולזה הסכימו רבני צרפ' ואשכנז. וגם כתבו שאם כת' לה מן האירוסין וחזר לכלול התוספת בשעת הנשואין לא מחלה שעבודי הראשון שהו' בכתיבה ולא בתנאי בית דין לבד וטורפת מזמן אירוסין מנה מאתים ותוספת מזמן נשואין ואפילו כתב לה תוספ' מזמן נשואין לא חל שעבודו עד זמן נישואין וכן כתב הרשב"א כתובות. לעולם אינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה אף על פי שיהיה בענין שהוא חייב במזונותיה או שירש אותה אם תמות כתובו'. ארוסה שמתה אין לה כתובה פירוש אין הארוס חייב בקבורתה מאחר שאינו יורש נדונייתא כי תחת נדונייתא תקנו קבורתה ולא תחת כתובתה כי אביה יורש נדונייתא עתה כתובות ארוסה יתומה אין לה מזונות מהאחין אבל יש לה מזונות מהארוס משע' אירוסי'. כתובות. ואם הארוס מת האחין חייבין לזונה.
<h2>דף נז.</h2>
נותנין לבתולה זמן שנים עשר חדש אחר שארסה קודם נישואין לא משעת אירוסין אלא משתבעה בעל לינשא כדי לתקן עצמה וכן נותנין לאיש כדי לפרנס עצמו ולאלמנה שלשים יום הגיע זמן ולא נשא חייב במזונותיה ואם יש שם אונס כגון חלתה היא או הוא או פירשה נד' אינו חייב במזונותיה ובין שתבע הוא ובין שתבע' היא נותני' להם זה הזמן. ובגרות בשעת תביעה כגון אם בגרה ונתקדשה נותנין לה שנים עשר חדש משעה שבגרה ודוקא שלא נכנסה שנים עשר חדש בבגרותה קודם אירוסין אבל אם נכנסה בבגרו' שנים עשר חדש קודם אירוסין ונתקדשה נותנין לה שלשים יום כמו לאלמנה בשעת תביעה כתובות. פרש"י לאלמנה שלשים אפילו לאלמנה מן האירוסין ויש מהגדולים שכתבו שהטעם משום דבטל חינה ולא משום שיש לה כלים מן הראשון ולפי זה דוקא באלמנה מן הנשואין אבל מן האירוסין נותנין לה שנים עשר חדש אפילו נשאת לאלמון וכן מוכח מן הירושלמי. ועוד פשוט קטנה בין היא בין אביה יכולין לעכב שלא תנשא עד שתגדיל אפילו ירצה האב והאב אפילו תרצה היא ואין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה אבל פוסקין להשיאה כשהיא גדולה ולא חיישינן דילמא עייל בה פחדא.
